<h1>או"ז הלכ' שבת סימן נ"ח</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
פרק חבית [קמ"ד ע"ב] אר"י אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה אר"ח מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה פירש"י לתוך הקדירה של תבשיל שיש בו מאכל לתקנו דמוכח מילתא דלאו למשקה בעי ליה אלא למאכל ואין זה דרך פריקתו והוי כמפריד אוכל מאוכל. אבל לא לתוך הקערה דזימנין דלמשקה קאי ואע"ג דבקערה לא שתו אינשי לא מוכחא מילתא ואיכא איסורא עכ"ל, מדפי' דהוה כמפריד אוכל מאוכל משמע דבעי למימר דאפי' בשבת שרי הלכך יש שהיו מתירין מיכן לחלוב את הבהמה בשבת לתוך הקדירה שיש בה פירורין של פת כיון שחולבין אותו לצורך אוכל והוי משקה הבא לאוכל ור"ת זצ"ל אסר דע"כ חולב דהכא ביום טוב מיירי דאי בשבת היינו דישה דכיון דבהמה לא חזיא לאכילה בשבת הויא לה פסולת והוי כמסיר אוכל מתוך הפסולת והוי כמו דש שמפרק את האוכל מתוך הקש ע"כ מפרש ר"ת דחולב דהכא ביו"ט מיירי דבהמה הואיל וחזיא לאכילה הויא אוכלא דאיפרת וכן מוכיח בה"ג דחולב אדם עז וכו' היינו ביו"ט, אבל הא דקאמר סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה היינו ודאי מיירי אפי' בשבת דכיון דאשכול חזי לאכילה הוי אוכלא דאיפרת והוי כמפריד אוכל מאוכל וכך חשיבה בהמה ביו"ט כאשכול בשבת. וכן בה"ג שכך כתב בהם מחלב עיזא לתוך הקדירה ביו"ט דאית בה בישולא א"נ לתוך הקערה דאית בה פת שפיר דמי מ"ט למאי אית לן למיחש לסוחט ולמיפרק כיון דחליב על בישולא דאית בה בקדירה אי נמי על אוכלא דאית בה בקערה קסבר שמואל משקה הבא לאוכל אוכל הוא כיון דלא מקרו משקה אין לחוש לאותה סחיטה ואי קא חליב לקדרה או לקערה דלית בה אוכל משקה הוא ואסור עכ"ל ה"ג. וה"ר משה מיימון זצ"ל כתב [פרק ח', הלכה י'] מותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך האוכל שהמשקה הבא לאוכל אוכל הוא ונמצא כמפרק אוכל מאוכל ואם סחט לכלי שאין בו אוכל ה"ז דורך וחייב החולב לתוך האוכל או היונק בפיו פטור ואינו חייב עד שיחלוב לתוך הכלי עכ"ל, תמה על עצמך מה ראה להתיר לסחוט אשכול ולאסור לחלוב ותרוייהו חד טעמא הוא אלא נ"ב דסובר דההוא דרב חסדא ביו"ט מיירי וכדפי' ר"ת ואיהו קאי בהלכות שבת, ואע"פ שפי' כך מ"מ מסתבר כדברי דיש דישה אפי' שלא בגדולי קרקע כדפי' לעיל דת"ר פ' השוכר את הפועלים בב"מ [פ"ט ע"א] דיש מה דיש מיוחד שהוא מגדולי קרקע וכו' יצא החולב והמגבן שאין גידולי קרקע וכו' אלמא דלענין דישה לא מקרי גידולי קרקע אלא דבר שגדל ממש מגדולי קרקע. ור"ת זצ"ל שפירש דמפרק היינו ממרח מפני שמשוה הדד ומחליקו לא נהירא מדמחלק פ' חבית גבי חולב בין חולב לתוך הקדירה [בין] לתוך הקערה ובירושלמי פ' כלל גדול [הלכה ב'] המכבד המרבץ חייב משום דש המגבן המחבץ חייב משום לש החולב והרודה חלת דבש חייב משום קוצר והסוחט זתים מאביהם חייב משום קוצר.
ביבמות פ' חרש [קי"ד ע"א] אבא שאול אומר נוהגים היינו שיונקים מבהמה טהורה ביו"ט היכי דמי אי דאיכא סכנה אפי' בשבת נמי אי דליכא סכנה אפי' ביו"ט [אסור] לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזור רבנן והקשה ר"ת דפ' אע"פ [ס' ע"א] תניא ר' מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מ"ט יונק מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן, והשתא ע"כ האי גונח לית בי' סכנה דאי אית ביה סכנה מאי איריא דמפרק כלאחר יד אפי' מפרק גמור [שרי] דשבת היא דחויה מפני הסכנה אלא ודאי לית ביה סכנה וא"כ היכי שרי בשבת הא אמר אבא שאול דשבת דאיסור סקילה גזרו בה רבנן ותירץ ר"ת דההיא דאבא שאול בצער של רעבון קמיירי דשייך לישנא דצער גבי רעבון בשבועות פ"ג [כ"ו ע"ב] דבעא מיניה רבא מאביי נשבע על הככר ומסתכן עליה מהו מסתכן לישרי לי' מר אלא מצטער עליה וכו' וההוא דכתובות דגונח שהוא מצטער צער של חולי שרי רבנן אפי' בשבת ור' יצחק בר שמואל זצ"ל מקשה דא"כ הא דפריך על ההיא דאבא שאול אי דאיכא סכנה אפי' בשבת נמי הוה לי' לאקשויי אי דליכא [סכנה] אלא שהוא חולה אפי' בשבת נמי ותו מדפסיק פ' אע"פ רב הלכה כר' מרינוס מכלל דפליגי הלכך נראה לר' יצחק דאבא שאול אוסר בשבת ור' מרינוס שרי אפי' בשבת והלכה כר' מרינוס. ובתוספתא דשבת פ' המוציא שתי נימין תניא לא תקל אשה מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה ופי' רב נסים גאון זצ"ל למדנו מיכן דאשה מינקת כשמתקשה לה חלב בשדים שאין לה רשות להקל ביד ואין דבר זה מותר אלא ביניק' התינוק בלבד ואיני יודע אם רוצה לומר (דברי) [דכדי] להניק את התינוק דוקא אסור להקל ביד או בכלי אבל ע"ג קרקע שרי להקל או שמא מדכתב ואין דבר זה מותר אלא ביניקת התינוק בלבד ש"מ דאפי' ע"ג קרקע [אסור ונראה דשרי להקל ע"ג קרקע כיון דלא מבעיא לה לחלב גופה] אין זה מפרק ובמקום צערא לא גזור רבנן וראי' לדבר דכל היכא דלא בעי לי' לדבר הנסחט דאין זה מפרק דפ' חבית [קמ"ה ע"א] איתמר כבשין שסחטן אמר רב לגופן מותר פירש"י אם לאכול הכבשים סחטן מן המשקה הצף עליהן והנבלע בהם מותר לכתחילה דלאו מפרק הוא הואיל ולאו למשקה הוא צריך אלמא דכל היכא דאין צריך למשקה אין זה מפרק, אע"פ שלשם אותו משקה לא גדל בהם והכא החלב גדל בשדים אפ"ה אם הי' כה"ג שייך מפרק ואיסורא דאורייתא היכי שגדל בהם היינו גוזרין נמי היכי שלא גדל אטו היכא שגדל שגזרינן היכא שסחט למימיהם דפטור אבל אסור כדפרש"י פטור שאין זה מפרק שהרי המשקה הזה אינו יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכם אבל אסור גזירה אטו זתים וענבים שגדל בהם הא למדת דכל מפרק שאין צריך למשקה לא אסור מדאורייתא כי אם מדרבנן הלכך היכי שמתקשה לה חלב בשדיה ומצטערת ה"ז מקילה ע"ג קרקע ושרי. ואמרי' פ"ק דכתובות [ה' ע"ב] את"ל דם חבורי מיחבר לדם הוא צריך ואסור או דילמא להנאת עצמו הוא צריך ושרי והכא להנאת עצמה היא צריכה ותו דמניקה ע"ג קרקע כדי להקל הויא מלאכה שאצ"ל דלר"ש פטור אבל אסור מדרבנן ובמקום צערא לא גזור רבנן הלכך נראה בעיני דבר זה מותר גמור. ועוד ראי' להתיר מדר' יוחנן [פ' חבית שם] דר"י אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת אלמ' דר"י סבר דכבשים ושלקות סחיטתן אסורה מן התורה אפ"ה קאמר דלגופן מותר לכתחילה אפי' מן התורה אלמא דכל היכי דלא בעי למשקה מותר לסחוט לכתחילה אפי' בדבר שיש בו סחיטה מן התורה.
[שבת קמ"ה ע"א] גופא כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר פירש"י שלקות אפי' למימיהן לאו משקה נינהו אלא אוכל ושמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ור' יוחנן אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת. וי"מ דבדג לצירו נמי הוה מורה ר' יוחנן דחייב חטאת דדג לצירו מדמי' לשלקות בכולה שמעתא דפריך משמואל דשלקות אההיא דדג לצירו ואני המחבר מצאתי בירושלמי פ' כלל גדול [הלכה ב' ע"ש] ר' חייא בשם ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור אם להוציא ציר חייב הרי בציר כדברי המפרשים ובלגופו פליג ואח"כ מסיק באותה הלכה ר' חייא בשם ר' יוחנן דגים שסחטן אם לגופן [לפנינו איתא פטור אם להוציא ציר חייב רב אמר כבשי' וכו' לפי גי' ק"ע וצ"ע לגי' רבינו] מותר אם למימיהן אסור [רב אמר כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור שלקות שסחטן בין לגופן בין למימיהן אסור] שמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור א"ר חזקי' הדה דרב פליגא אדר' יוחנן א"ל ר' מנא למה א"ל דההן אמר אסור ומותר וההן אמר חייב ופטור וזאת סוגיא דירושלמי פליגא אסוגיא דירושלמי דלעיל כדפרישית ופליגא אסוגיא דידן מיהו לענין הלכה למעשה אסוגיא דידן סמכינן ולא אסוגיא דירושלמי ולפי סוגיא דידן פיר"ח דהלכה כר"י דכל היכא דפליגי רב ור' יוחנן ושמואל הלכה כר' יוחנן ושמעי' ממילת' דר"י שאסור לסחוט כבשים ושלקות למימיהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש בסחיטתן למימיהן בין קדירה לקערה אלא הכל אסור ומתוך דברים אילו מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאמרו סוחט אדם אשכול לתוך הקדירה ויש שמעמיד דברי רב ושמואל ביו"ט מדדייק ר"ח מדברי שמואל כו' ואין לנו להדורי אפירכא ולאפוקי שמעתא מדוכתא אלא ודאי בשבת קיימי רב ושמואל ואין הלכה כמותם לא בשבת ולא ביום טוב ע"כ פר"ח. מיהו כבר פירשתי לעיל בשם ה"ג ובשם ה"ר משה מיימון דהלכתא כרב ושמואל והא דדייק פר"ח שלא חילק ר"י בסחיטתן למימיהן בין לתוך הקדירה [או לתוך הקערה] אומר ר"ת דהאי לאו דיוקא הוא דהא רב ושמואל נמי אסרי סתמא (שלקות) [כבשים] למימיהן ואע"ג דשרו בהדיא לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדירה, אבל מה שפי' דרב ושמואל איירי בשבת בהא מודה ר"ת כדפרי' לעיל אבל ה"ר שמשון זצ"ל הי' מוכיח דרב ושמואל ע"כ ביו"ט הוא דאיירו דסוחט אדם אשכול של ענבים דאלת"ה קשיא דרב ושמואל אדרב ושמואל דלקמן מתרצי תרוייהו לברייתא אבל זתים וענבים לא יסחוט דמשמע לא יסחוט כלל בשבת דהיינו חומרא דזתים וענבים דמסתמא בכל ענין אסורה בין לגופן בין למימיהן מה שאין כן בכבשים ושלקות אלא ע"כ רב ושמואל ביו"ט איירי ולא תקשי ולא מידי ור"ת משיב על דבריו דהא דמתרצי רב ושמואל לברייתא אבל בזתים וענבים לא יסחוט היינו דוקא לתוך הקערה וחומרא דזתים וענבים שחייב עליהם חטאת לתוך הקערה מה שאין כן בכבשים שאין בהן אלא איסורא דרבנן הילכך שפיר מתוקמא מילתי' דרב ושמואל אליבא דהלכתא דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה כדפרישית לעיל. אך קצת יש לגמגם דאמר רב פפא דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא ורב הונא ברי' דרב יהושע לכאורה כותי' קאי מיהו יש להשיב דר"ה בריה דרב יהושע מצי סבר משקה הבא לאוכל כאוכל [הוא] כרב ושמואל. ולענין פסק שפסק פר"ח כר' יוחנן לגבי רב ושמואל אי לאו מסתפינא הוה אמינא דהלכה כרב דתנא דבי מנשה קאי כותי' והאי דתנא דבי מנשה דסמכא הוא מדפריך מינה [רב אמי] לרב אסי [שם ע"ב] וקא שני ליה ותו דילמא הא דאמרי' פ"ק דביצה [ד' ע"א] רב ור' יוחנן הלכה כר"י ה"מ היכא דליכא שמואל בהדיה אבל היכא דאיכא שמואל בהדי' הלכה כרב, מ"מ מסקנא דהלכתא כך הוא כבשים ושלקות בין לגופיהן בין למימיהן לתוך הקדרה לכ"ע שרי כדפי' ר"ת דלא אסר ר' יוחנן כי אם לתוך הקערה. אבל לתוך הקערה לגופן מותר למימיהן חייב חטאת דהלכה כר' יוחנן.
